קראיזיר בע"מ נ' דיזל ליין בע"מ ואח'

החלטה

בפני בקשת הנתבע להתיר לו להביא ראית הזמה, בדרך של הגשת חוות דעת גרפולוגית נוספת מטעמו, זאת לאחר שמומחה בית המשפט נחקר על חוות דעתו.

בתביעה זו התובעת מבקשת לחייב את הנתבע מס' 2 (להלן: "הנתבע") בחובות הנתבעת מס' 1 (להלן: "החברה"), שהינה חברה שהיתה בבעלותו ואשר רכשה מוצרי הלבשה מאת התובעת.

לטענת התובעת החברה נותרה חייבת לתובעת חוב בסך של כ-30,000 ₪ (נכון למועד הגשת התביעה) והנתבע חייב בחוב זה מכוח חתימתו על כתב ערבות.

הנתבע מכחיש את חתימתו על כתב הערבות וטוען כי מעולם לא הסכים לערוב באופן אישי לחובות החברה (אשר גם הם מוכחשים על ידו).

הצדדים הגישו חוות דעת גרפולוגיות מטעמם, וביהמ"ש מינה כמומחה מטעמו את ד"ר בצלאלי אשר הגיש, בחודש 9/06, חוות דעתו בה נקבע כי סביר מאוד כי החתימה והכיתוב המופיעים על כתב הערבות נעשו על ידי הנתבע וזאת על סמך ממצאיו כי החתימה וכתב היד כתובים בצורה שוטפת ללא סימנים האופיינים לחיקוי או זיוף, וכן על כך שקיימת התאמה בין תכונות כתב היד והחתימה שעל כתב הערבות לבין התכונות שמצא בדוגמאות החתימה וכתב היד, הן האקראיות והן אלו שבוצעו על ידי הנתבע בהכתבה בפניו.

ביום 8.7.09 נשמעה חקירתו של המומחה בפני, וזאת לאחר שב"כ הנתבע שלח שאלות הבהרה שנענו על ידי המומחה (במ/2, במ/3). במהלך חקירתו פירט המומחה את אופן קביעת ממצאיו, משמעות הקביעה כי מדובר בסבירות גבוהה שהינה דרגה אחת מתחת לדרגות הוודאיות בסקאלה בה הוא משתמש. המומחה הסביר כי השתכנע שהחתימה נעשתה על ידי הנתבע אולם מאחר ומסקנתו ביחס לכיתוב הנוסף היתה פחות וודאית, הוא השתמש בדרגה של סבירות גבוהה (עמ' 13 לפרוטוקול שורות 15-25).

נימוקי הבקשה

הנתבע טוען כי בניגוד לקביעת המומחה, הוא חותם את חתימתו מכיוון שמאל לימין, ולפיכך אין בסיס לקביעת המומחה.

לטענתו, מאחר ורק במהלך חקירתו של המומחה התברר כי המומחה סבור שחתימת הנתבע מבוצעת מצד ימין לצד שמאל (ראה עמ' 15 לפרוטוקול הדיון), יש להתיר לו הבאת ראית הזמה (מעבר לכך שביהמ"ש אפשר לנתבע לחתום בפניו מיד בתום הדיון – במ/6) וזאת בדרך של הגשת חוות דעת משלימה מטעמו אשר תסתור את קביעת המומחה בענין זה ותצביע על הטעויות המתודולוגיות של המומחה.

לטענת הנתבע, בהתחשב בכך שחוות הדעת של המומחה היתה מאוד תמציתית ולא מפורטת ולא צורפו אליה הדוגמאות שהגיש המומחה במהלך חקירתו ואשר עליהן הדגים את דרך הסקת מסקנותיו, לא יכול היה הנתבע לדעת כי המומחה סבור שחתימתו נחתמת בצורה הפוכה מזו שטוען לה הנתבע ולא יכול היה להתגונן מפני טענה זו.

התובעת מתנגדת לבקשה בטענה כי משמונה מומחה מטעם ביהמ"ש אין מקום להתיר הגשת חוות דעת נוספת מטעם הצדדים והכלים הניתנים לצדדים לסתור את קביעת המומחה הינם: שאלות הבהרה וחקירה נגדית. משהנתבע מיצה כלים אלו, אין להתיר לו "מקצה שיפורים" בדרך של הצגת חוות דעת נוספת.

דיון והכרעה

אודה ואתוודה כי התלבטתי בהכרעתי בבקשה זו, שכן על הכף, כמו במקרים רבים עומדים אינטרסים מנוגדים, בעלי משקל רב, ויש בהחלטתי זו השפעה רבה על המשך ניהול ההליך וההכרעה בו.

מצד אחד, עומד האינטרס העליון של בירור האמת, ומתן האפשרות לנתבע להוכיח צדקת טענתו כי אינו חתום על כתב הערבות, ומנגד עומדים האינטרסים של שמירה על המסגרת הדיונית, הן במקרה הפרטני והן בכלל, והאינטרס של התובעת בהבאת הליך זה (המתמשך זמן רב מדי) לסיומו.

לאחר בחינה מעמיקה של טענות הצדדים, אל מול הראיות המצויות בתיק עד לשלב זה, ולאור השלב הדיוני המתקדם שבו מצוי ההליך, אני סבורה כי דין הבקשה להידחות, ובמקרה זה יש להעדיף את "הדין" על פני רצונו של הנתבע "להפוך כל אבן" על מנת להוכיח צדקת טענתו.

בניגוד לטענות הנתבע שבוססו על ההלכות שנקבעו בענין הבאת ראיות הזמה, אני סבורה כי מצויים אנו בגדרה של הוראת תקנה 130 לתקנות סדר הדין האזרחי העוסקת במינוי מומחה מטעם ביהמ"ש והפסיקה שפירשה אותה וקבעה את העקרונות באשר למינוי מומחה ואופן תקיפת חוות דעתו. אינני מקבלת טענת התובעת כי שמונה מומחה כזה אין כל אפשרות לצד להגיש חוות דעת מטעמו על מנת לסתור את קביעות המומחה, אלא שאפשרות כזו מותנית במתן רשות של ביהמ"ש והיא תהא מוגבלת ביותר.

כפי שקבע ביהמ"ש העליון באשר למעמד מומחה מטעם בית המשפט ואפשרויות הצדדים לנסות ולקעקעו:

"באשר למומחה המתמנה בהסכמה, קובעת תקנה 130(ב) לתקנות סדר הדין האזרחי לאמור:ו

"מונה מומחה כאמור בתקנת משנה (א) לפי בקשת כל בעלי הדין, או בהסכמתם, לא יהיו בעלי הדין רשאים להביא עדות נוספת של מומחה לענין הנדון, אלא ברשות בית המשפט מטעמים שיירשמו".